הרב צבי הירש קלישר - על שמו טירת צבי
הרב צבי הירש קלישר, 1795 - 1874 היה מגדולי הרבנים באירופה במאה ה-19, ומנהיג רב פעלים בתנועת התחייה הלאומית של ישראל. יותר מחמישים שנה שימש כרבה של קהילת טורן שלא על מנת לקבל פרס. לחם בתנועת הרפורמה ביהדות. טען שגאולת ישראל לא תבוא באופן ניסי בלבד אלא שלב ראשון שלה צריך להיות עלייה לארץ, התיישבות בה וקיום המצוות התלויות בארץ. ב-1860 הצטרף לאגודה שפעלה להתיישבות בארץ וב-1862 הוציא לאור את ספרו "דרישת ציון". קרא להשתחרר מן החלוקה ולהקים בית ספר חקלאי בארץ ישראל. כאשר הוקם בית הספר החקלאי מקוה ישראל ב-1870, הזמין מייסדו קרל נטר את הרב קלישר להצטרף לצוות המוסד, אך הדבר לא יצא אל הפועל.
כמה מרעיונותיו שימשו יסוד לתנועת "חיבת ציון", שקמה ברוסיה בשנת 1881. על שמו הקיבוץ הדתי "טירת צבי" שבבקעת בית שאן.
מספריו: " דרישת ציון", "אמונה ישרה"(מחקרים ופירושים); "מאזניים למשפט"(דינים בחושן משפט); פירוש להגדה של פסח.
המפגש עם דמותו המיוחדת של הרב צבי הירש קלישר (תקנה - תרלה, 1875 - 1795) הוא מרגש במיוחד. באומץ לב הלכתי ומחשבתי קם הרב קלישר והתחיל לדון ולהפיץ את הדיעה שיש עפ"י התורה חובה לשוב לארץ להתיישב בה ולחדש את עבודת הקרבנות. הוא התעמת עם רבותיו וחבריו, ביניהם רבו רבי עקיבא איגר, חברו רבי אליהו גוטמכר וכן רבי יעקב עטלינגר בעל הערוך לנר ועוד. כל הדיונים הללו קובצו על ידו לספר דרישת ציון בו הוא קרא לעם ישראל "לפעול בעוז ובחיל ובכח - כל אשר יש לאל יד הישראלי - להשתדל בחברת ארץ הנושבת או חברת יישוב הארץ". וכן קרא: "ועתה, למה אנו מחשים? עד מתי לא נרחם את ירושלים? עד מתי לא נחונן את עפרה?… עד אנה נאהוב זרים נחבק אדמת ניכר, ונחשוב כי בכוסף הלב לבד נעוף ההרה, הר הקודש ונחשוב לנו צדקה! . את הדברים הללו הוא מבסס על שלל עצום של מקורות בהלכה ובאגדה. חלק גדול מהספר מוקדש לויכוחים הלכתיים עם גדולי הדור בשאלת האפשרות להקריב קרבנות בזמן הזה.
"דרישת ציון" (מאמר א): "גאולת ישראל אשר אנו חוכים לה, אל יחשוב החושב כי פתאום ירד ה' יתברך שמו משמים ארץ לאמור לעמו: צאו! או ישלח משיחו כרגע מן השמים לתקוע בשופר גדול על נדחי ישראל ויקבצם ירושלימה ויעשה להם חומת אש ומקדש א-ל ממרומים ירד כאשר הבטיח על ידי עבדיו הנביאים. לא כן הקורא המשכיל, ודאי יעודי הנביאים יתקיימו באחרית הימים ולא יפול ח"ו מדבריהם דבר ארצה, אך לא במנוסה נלך ולא בחפזון יום אחד, אלא מעט מעט תבוא גאולת ישראל".
