דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה
 

היסטוריה >>  סיפורי ראשונים חלק ג' >>  גרעיני הנחל הראשונים
 

הנחלאים באים

במהלך האביב והקיץ של 1949, עוד לפני חתימת הסכמי שביתת הנשק, הוחלט על גיוסם לצה"ל של בניה-17 . תנועות ההתיישבות ראו בכך פגיעה בעתידם, מאחר שגילאים אלה היו העתודה שלהם. מיודענו, אריה קרול מסעד, אף נפגש עם בן-גוריון מסיבה זו. נוכח ההתנגדות לכך, החליט בן גוריון על הקמת הנח"ל שהיווה פשרה בין צורכי הביטחון ובין צורכי ההתיישבות. במסגרת הנח"ל עברו חברי הגרעינים אימון צבאי בסיסי, ואחריו שהו בקיבוצים כמחלקות במדים, תוך שהם משלבים עבודה ואימונים.

במשך עשרות שנים היו גרעיני הנח"ל חלק בלתי נפרד מהווי המשק.

הגרעין הראשון של בני-עקיבא לאחר הקמת המדינה היה גרעין ז'. עד לקביעת יעד ההתיישבות שלו, נשלח הגרעין לטירת-צבי.

בשולי המשק (בערך במקום שניצב בו היום בית אייגר – אלון), הוקם מחנה אוהלים לחברי הגרעין. טובה הרשקוביץ, מחברי גרעין ז' מספרת, שהיא הייתה עדיין תלמידה בת 17 בבית הספר "יבנה" בחיפה, כאשר הגיע לשם אריה קרול מסעד והזהיר את הבנות כי כל בת שלא תצא מייד לגרעין, לא תוכל להמשיך בבני עקיבא! תחת האיום הזה, היא הפסיקה את לימודיה והצטרפה לגרעין. הבנים עברו טירונות, והיו מחלקת נח"ל בטירת צבי (אז עוד לא היה "האימון המתקדם"). כדי להמחיש את התנאים באוהל, מספרת טובה, כי באותו חורף ירד שלג (הפעם היחידה שירד שלג בטירת צבי)... והן התכסו בכל מה שהיה להן ורעדו מקור.

בערבים היו רוקדים בצריף שהקצה להם המשק למועדון (הצריף הזה שימש בהמשך לכיתת לימוד, לחדר הטבע של אורי אליאב, לסדנה ללימוד נגרות של יהודה שפייר, לחדר רדייה לדבש ועוד).

נחום ברוכיבסִפרו "נקום ובנינו" מספר, כי כאשר הגיעה שעתן של הבנות להתגייס לטירונות בנח"ל, הן כבר היו בסיומן של שנתיים במשק, וסירבו להתחיל מבראשית. אחת הבנות (כרמלה) אמרה לו: "לא הבנו מדוע שירות למען האומה עד כה כ'צַו השעה', לא נחשב שירות צבאי. הבנות יכלו להשתחרר מהצבא בנקל, אילו רק ניאותו להצהיר על דתיותן. אולם, זה סתר את עמדת התנועה שנאבקה נגד מתן פטור לבנות שהצהירו שהן דתיות. בסופו של דבר, בעיקר בלחץ ההורים, נכנעו הבנות והצהירו...

באותה תקופה, הבנים, אף שלא שירתו ב"אימון המתקדם", נרתמו למבצעים "צבאיים למחצה" כמו "מבצע סולל" – פריצת הדרך מסדום למצדה, סלילת תשתיות לכביש הערבה ועבודה במעברות.

משמר כבוד של הנחלאים אף השתתף בטקס יום העצמאות שנערך בטירת צבי, ולִתרועת החצוצרה, דיגל את נשקו בעת הנפת הדגל.

בתום שירותם כמחלקת נח"ל בטירת צבי, עבר כל גרעין ז' להשלמת קבוצת סעד. בטירת צבי נשארו לתקופה מסוימת טובה הרשקוביץ וצביקה ויעקב צוהר שהיו שניהם "אלילי הנוער" היות שהיטיבו לשחק כדורגל...

אחרי גרעין ז' בא לטירת-צבי גרעין 'עציון'; הגרעין הראשון שניתן לו שֵׁם. עד אז מנו את הגרעינים כסדרם א' – ז' .

גרעין 'עציון' יועד להשלמת קבוצת יבנה, אולם חלק מחבריו שלא רצו להתחייב להישאר בְּקיבוץ, לקראת הגיוס התארגנו לגרעין עצמאי, והגיעו לטירת צבי. הפעם כבר הוכנו בעבורם צריפים. לא שזה תענוג גדול במיוחד לגור בקיץ של טירת צבי בצריף נטול מאַוְרר (שלא לדבר על מזגן שטרם היה קיים אז)... אך לעומת אוהל, עדיף צריף. גם לחברי טירת צבי שאמנם כבר התגוררו בבתים, אך נטולי אמצעי קירור של ממש, לא היה קל, כך שהפער כנראה היה נסבל.

הגרעין הבא, גרעין "גאולים", יועד מלכתחילה להקים קיבוץ חדש ואפילו מקום להתיישבות על יד תל-שלם (תל רדרה) כבר נמצא לו, אלא, שמזכירות הקיבוץ הדתי חשבה אחרת, ויעדה את הגרעין להשלמת טירת-צבי. חברי הגרעין התקשו לקבל את הדין. "(אריה)גלזר – אבינו , טירת צבי אִמֵּנו, ואנו יתומים" היה אז שיר נפוץ בגרעין [(ואכן הוא פגע בחברי המשק). הגרעין שמר על מידה מסוימת של אוטונומיה. את התפילות ערכו במועדון הנח"ל (בנוסח 'ספרד' השגור בפיהם), וכשעם חנוכת בית הכנסת עברו להתפלל עם כל הציבור, התנו איתם "חוק בל יעבור – רק נוסח אשכנז"!!!

הנחלאים, כדרכם של צעירים, הכניסו לא מעט "שובבות" לטירת צבי. למשל, מאחורי הצריפים הוקמו שני פחונים ששימשו למקלחות. תעלול מקובל על הבנים היה לזרוק אבנים על גג הפח של מקלחת הבנות בתקוה שתנוסנה החוצה (הן לא נָסוּ!)...

מדייום נערך מסדר ליד הדגל. לקראת המסדר שטפו את הצריפים. אחד הבנים חיבר צינור והֵציף את כל הצריף. כדרכם של צריפים, השיפוע היה "הפוך". ברוב תושיה, הוא סחב ג'ק מהמוסך והרים את הצריף לכיוון הנכון...

היו גם תעלולים פחות משמחים. בת מאחד הגרעינים נהגה להדליק נרות לפני כניסת השבת. בערב ראש השנה, לקראת תום סעודת החג, השומר התורן נכנס לַחֲדַר האוכל, דפק על הקיר והזעיק את כל החברים לכבות שרפה שפרצה באחד מצריפי הנח"ל. לאחר שכבתה האש והצריף נשרף כליל, ביררו מי הדליק נרות בצריף עץ? הנחלאית הודתה מייד שהיא זו שהדליקה נרות על השולחן. ולא חששת שהשולחן יישרף? לא! הנחתי את הנרות עלקרש, וכך אני עושה תמיד...

נחלאי מגרעין אחר, חזר מחופשת שבת כשבתיקו שקית של גרעיני פופקורן. מאחר שלא מצא סיר מתאים, זחל אל מתחת לצריף ושלה משם קופסת שימורים ריקה וחלודה. הפופקורן דווקא עלה ותפח יפה, אלא שהיה לו טעם לוואי מוזר וחבריו סירבו לאכול ממנו. בלית ברירה אכל לבדו את כל הפופקורן, והובהל מייד לבית החולים. התברר שבַּעֲבָרָהּ הכילה הקופסה רעל עכברים חריף...

הטרקטוריסטים מבין הנחלאים היומקור לקנאה ונחשבו "מיוחסים".יום אחד יצאו כמה נחלאים לבריכות הדגים ליד תל-רדרה שהיו אז בבעלות משותפת של כמה קיבוצים, הניעו שני טרקטורים שחנו שם, וערכו תחרות על סוללת הבריכה. היות שלא היו מיומנים, התנגשו שני הטרקטורים ונגרם להם נזק רב. הבחורים טשטשו את כל העקבות ונמלטו. למחרת, הגיעו חוקרי המשטרה, אך לא מצאו דבר...

ואם טרקטורים היו מושא לקנאה, על מכוניות בכלל אין מה לדבר. לילה אחד סחבו כמה נחלאים ג'יפ, הצליחו להניעו ונסעו. ליד עין הנצי"ב כבה המנוע, וכל ניסיונות ההנעה כשלו. מפחד התגובה, דחפו אותו בריצה כל הדרך עד לטירת-צבי (אולי הם זכרו מקרה דומה שקרה בשדה אליהו, כשלקחו את העבריינים לתחנת רכבת העמק הנטושה בבית שאן והורו להם לחכות לרכבת הבאה...)?

אחד הענפים המבוקשים ע"י הנחלאים, היה עדר הבקר שהיו יוצאים עִמו למרעה בגבעות שמעל הירדן. עקב הקרבה לגבול, הצטיידו הנחלאים ברובה , והעבירו את היום בנעימים ובקריאה בספר כשהם שוהים בצל אחת הסדריות בשטח. בערוב היום, היו נוהגים את העדר למכלאה בתחומי המשק. אחד הנחלאים, שבילה כך את היום, קם לאסוף את הבקר ובדרכו למשק, נוכח כי רובהו איננו. הועלו סברות שונות, אך הרובה לא נמצא.הבחור הועמד למשפט צבאי ועורך דיןממולח הצליח לפטור אותו בעונש סמלי. לימים נעשה אותו בחור שופט נחשב בישראל...

מקרה אחר הסתיים בצורה טרגית כאשר אחד הנחלאים נהג את הבקר בתום יום מרעה. ליד אחת מבריכות הדגים, קפץ למים כנראה כדי לצנן את עצמו, וטבע.

כאשר החלו לסלול מדרכות בין בתי טירת-צבי, מחנה הנח"ל המרוחק נותר ללא מדרכה. בימות הגשמים, נהגו הבנות בלילות שבת ללכת עד הבית הקיצוני ב"משולש" כשהן לבושות בבגדי השבת אך נעולות במגפיים מסורבלים, ונושאות בידיהן את נעלי השבת שהחליפוּן בקצה המדרכה.

גרעין שח"ל הגיעב- 1965, והיה הגדול בגרעינים שהגיעו לטירת צבי (וגם הותיר בה את מספר החברים הגדול ביותר). יותר ממאה בנים ובנות גדשו את מחנה הנח"ל ולא הייתה ברירה אלא להוסיף מבנה טרומי למגורים וכן מבני שירותים "משופרים". בני הגרעין אף סללו לראשונה מדרכה שקשרה את הצריפים המרוחקים עם הציביליזציה.

בגרעין זה, הייתה קבוצה של בני כפר-עציון. לאחר מלחמת ששת הימים, התיר (!) הגרעין לקבוצה זו להשתתף בהקמת כפר-עציון החרב. חלקם חיים בכפר עציון עד היום.

גרעינים רבים בילו חלק מתקופת השירות בטירת צבי, אולם רק חלקם היו מיועדים להשלמה פה, ואלו הם:

גאולים, נחלים, שח"ל, יחדיו, צורים, כיסופים ונחושה (לא נמנו גרעינים שלא נשאר מהם אף אחד).

פורסם בדף השבועי ערש"ק"שלח-לך"כ"ה בסיון תשע"ב15.6.2012גיליון 34


[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |


אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2020 (c)