דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה
 

היסטוריה >>  סיפורי ראשונים חלק ב' >>  וינגייט בטירת צבי
 

פעילותו הצבאית של וינגייט בשיתוף עם ה"הגנה"החלהבטירת צבי, אך תקופה זו כמעט ואינה נזכרת בביוגרפיות ובסיפורים עליו. ברשימה הבאה אנסה למלא את החסר, בעזרת מידע ששאבתי משיחות עם חברים שהכירוהו, ומשברי ידיעות שאוזכרו בביטאון "בטירה" וב"בית שטורמן" בעין חרוד (בהזדמנות זו אמסור תודה לעובדיו על שיתוף הפעולה), והערות אקראיות שהופיעו בספרים אחדים. חלק מהדברים עובדו על פי תחקיר שערך ופרסם אבישי יורב באתר המשפחתי של משפחת יורב . ראובן אור.

בליל כ'ז-כ'ח אדר א' תרצ"ח, (28.2.38), הייתה התקפה על טירת צבי. הדיפת ההתקפה עשתה רושם עצום על מפקדת ההגנה. ממנה עבר הסיפור לוינגייט. כבר לפני כן הוא כתב תזכיר מפורט ששילב את אמונתו בתנ"ך ומיומנותו כלוחם גרילה, על דרכי פעולה צבאיות אפשריות. לאחר שקיבל את אישור הממונים, הוא הגיע לטירת צבי במשך חודש מרץ, ואותה בחר כבסיס פעילותו.
פגישה עם הידיד –מזיכרונותיו שלזאב יצחקי
...באחד מימי חודש מרץ חרשתי בטרקטור בשדות המשק. לפני גמר המשמרת קראו לי לחזור מהר הביתה. שם סיפרו לי שבבוקר התקרבה מכונית בודדת. יושבה היחיד יצא ממנה, וקפץ מעבר לשלוש גדרות-המגן. הוא נתפס והובא לחקירה על ידי מפקד המקום. נכנסתי אל חדר-המפקדה, שבו גרנו מפקד המקום(גרשון ריטוב), מפקד הנוטרים(אלן פרנק - חורין)ואנכי. האיש הזה השאיר את חפציו בחדר-המפקדה. מצאתי על השולחן כמה חפצים אישיים זרוקים באי-סדר, שלושה רובים טעונים, ודרכון בריטי. דפדפתי בו וראיתי תצלום של קצין בריטי במדי-שרד, ושמו צ'ארלס אורד וינגייט. ("אורד" הוא הביטוי הבריטי לשם התנכי "אָרְד" , מבני בנימין.בראשית מ"ו כ"א).
... כשווינגייט הגיע במכונית, היה השער סגור. הגדר מסביב לא היוותה מכשול כל כך רציני ווינגייט קפץ מעליה פנימה. כאן הפתיע את השומרת שבאה מולו בנשק דרוך ושאלה: איך נכנסת? כשהסביר לה מה עשה, הודיעה לו חד משמעית: עכשיו תקפוץ בחזרה, תקרא לי ואפתח לך את השער. אם לא - אני יורה בך! קצין המודיעין של צבא הוד מלכותו ביצע את הפקודה כרוחה וכלשונה... את הסיפור הוא סיפר בהתלהבות פעמים רבות. רק שם היישוב כמו גם שם השומרת... נשמט מן הסיפורים... (בעיתון אחד העבירו אותו לאפיקים).
... וינגייט קיבל מיטה ב"חדר המפקדים" בקומה ב' שבטירה, שם נהג להסתובב עירום כביום היוולדו. כאשר הלך לארוחתהצהריים השאיר את אקדחו על המיטה (הוא תמיד נשא איתו כמה כלי נשק). סרג'נט שמואל טורצקי-(צביאלי) רצה לבחון את המנגנון, אבל להרכיב בחזרה - לא הצליח. כשחזר וינגייט, הסביר לו במבוכה שרצה לנקות את האקדח. וינגייט לא אמר מילה, אבל הראה לו איך להרכיב אותו.
תוך כמה ימים הוא התחיל בסיורי-לילה עם כיתת הנוטרים.
לחברים הייתה רתיעה מן היציאה מן הגדר. אבל גרשון שראה את מכתב האישור של מפקדת ההגנה שהביא וינגייט, הודיע: "זו פקודה!" ולאחר מכן, הורה לי להכין את כיתת-השדה ליציאה בלילה, בפיקוד אותו האלמוני. עם רדת הלילה, ערכתי לכיתתי מסדר-יציאה – ניסוי נשק, בדיקת לבוש, מגן בפני יתושי קדחת והוראות מסע. כיוון שכולנו היינו "נוטרים רשמיים", היינו רשאים לשאת נשק. נשקנו כלל רובים בריטיים חוקיים. אך היו לנו גם רימוני-יד, מתוצרת תעשיית-הנשק החשאית של ההגנה. את אלה הסתרנו מתחת החולצות, כדי שהאנגלי המוזר הזה לא יראה ולא ישאל שאלות.
צעדנו אחריו בכיוון דרום-מערב, לכיוון המורדות המזרחיים של הרי השומרון. האנגלי הזה, שמעולם לא היה באזורנו, רץ קדימה בליל החושך, כמו איילה שלוחה. כאילו חי כאן כל ימיו. כשהתרחקנו מן המשק, עצר. הורה להציב זקיפים, הושיב אותנו, והתחיל לדבר... בעברית. עברית איטית והססנית, אבל עברית! היינו מופתעים וגם נבוכים. האם ייתכן שהגוי הבין מה שדיברנו עליו בינינו? האם ייתכן שהוא יודע על הנשק הבלתי-לגאלי?
וכך אמר (בערך): "אחרי הפסקה של אלפיים שנה, אתם הלילה יוצרים את הגרעין של צבא ישראל המתחדש..." ועוד כמה משפטים ברוח זאת. אחר כך המשיך בתדריך צבאי לפעולה: "אנחנו נציב מארב בדרך של מעבר הכנופיות מעבר-הירדן לשומרון. צריך לתת למסתננים להתקרב עד מגע-יד. ואז נתקע את הרובים בגופם, ונלחץ על ההדק".
אך זה עוד לא היה הכול. כי פתאום הוא הוציא תנ"ך והתחיל לקרוא את הפרק על הפשיטה הלילית של אנשי יבש גלעד ו"גניבת" גופות שאול ובניו מחומת בית שאן.
אכן, זה היה מעמד סוריאליסטי. עשרה יהודים ואנגלי אחד חודרים בלילה לאזור, שאפילו הצבא הבריטי האדיר לא העז להיכנס לתוכו, ושם הם לומדים תנ"ך מפי האנגלי...
הגענו לקִרבת הכפרים ברדלה-קעון, שממזרח לעיירה טובאס, והצבנו את המארב. באותו לילה לא הייתה היתקלות, וחזרנו עם אור ראשון.
... אחד החברים בשום אופן לא הסכים לצאת מן הגדר. מפקדת הגוש דנה אותו ל"גלות" לחודש ימים. הקיבוץ היה כמרקחה. לאחר דיונים סוערים, אושרה החלטת המפקדה. שֵם "סרבן המצפון" לא נמסר ב"בטירה". אך הוא לא היה היחיד. "ערב יציאתו השניה (?) מטירת צבי, הרגיש וינגייט בהתנהגותו של גרשון כי לאנשים אין כנראה רצון לצאת עמו. מייד הודיע לו כי אנשים שאינם יוצאים לפעולה מרצונם הטוב, אינם באים בחשבון...וינגייט לא יצא בלילה ההוא.
... כעבור זמן, החליט וינגייט שזאת לא הסביבה התואמת את תוכניותיו. הוא עבר לעין-חרוד, ושם אִרגן את פלוגות הלילה המיוחדות. יחידה זאת, בפעולות ליליות, טיהרה את הגליל התחתון מהמחבלים שניסו להצית את הנפט בצינור הנפט שעבר שם. בסופו של דבר קיבל וינגייט אות-הצטיינות על פעולותיו, אבל הוחזר לאנגליה, ושם ישב באפס מעשה עד שנת 1940, כאשר נקרא להקים כח גרילה, שעזר לגירוש האיטלקים מאתיופיהובהמשך הועבר לבורמה, אך נהרג בהתרסקות מטוס. אנו נזכור תמיד את האנגלי המוזר שהפך ל"ידיד".
מדוע עזב וינגייט את טירת צבי
שאלה זו נשאל שמואל צביאליבשנת תשנ"ז 1987 (הודיה יורב, עבודת שורשים), שלא הסכיםלהקליטאת הדברים "כיוון שעדיין לא הגיע הזמן לפרסם הכול..."
תשובתו הייתה : האנשים היו עייפים מכיוון שנדרשו לעבוד ביום ולסייר עם וינגיט בלילה. הם טענו שבלתי אפשרי לבצע את שתי המשימות יחד, ומכיוון שהיה בלתי אפשרי לוותר על העבודה ביום, לא ניתן היה להמשיך עם הפעילות התובענית של וינגייט. שמואל סיפר את סיפור פירוק האקדח והוסיף שאת הלהבות שעלו מפיצוץ צינור הנפט ניתן היה לראות מטירת צבי.

פורסם בדף השבועי ערש"ק"וארא"כ"ה בטבת תשע"ב20.1.2012שנה כ"ו גיליון14


[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |


אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2020 (c)